מה בין עבריינות מינית והתנהגות מינית מוגברת:
התנהגות מינית כפייתית, התמכרות למין והיפרסקסואליות
רונית ארגמן והילה דרורי
עבריינות מינית והתנהגות מינית מוגברת הן תופעות מורכבות של התנהגויות מיניות בעייתיות, בעלות השלכות שליליות משמעותיות על האדם וסביבתו.
תופעת העבריינות המינית היא אוניברסלית וכוללת מגוון התנהגויות מיניות המתבצעות בניגוד לחוק, והטרוגניות מבחינת אפיוני הפוגע, המוטיבציה להתנהגות, אפיוני ההתנהגות הפוגעת והקורבנות. התופעה היא היסטורית, אך העיסוק המוסדר בה החל רק בשנות ה-70 של המאה העשרים – בתחילה כחלק ממערכת בריאות הנפש ובהמשך כתחום בפני עצמו.
בנפרד מעבריינות מינית, קיים בספרות תיעוד של התנהגות מינית מוגברת שאיננה עבריינית. בשנות ה-80 החלה הכרה חברתית בהתמכרות למין, ובהמשך הוצעו גישות נוספות להסבר ההתנהגות.
בשנת 2018 הגדיר ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization) ב-ICD-11 הפרעת התנהגות מינית כפייתית.
בפרק זה נעשה שימוש במונח "התנהגות מינית מוגברת" (excessive sexual behavior) לתיאור כולל של התופעה, תוך התייחסות לשלוש גישות מרכזיות: התנהגות מינית כפייתית, התמכרות למין והיפרסקסואליות.
לעיתים נוצר בלבול בין עבריינות מינית והתנהגות מינית מוגברת, הן בשל האופי החזרתי בחלק מעבירות המין והן בשל הסלמה אפשרית בהתנהגות מינית מוגברת עד לכלל עבריינות. לשם הבנת הדמיון, ההבדלים והקשר האפשרי בין שתי התופעות, ייבחנו הגדרות ויוצגו הסברים תאורטיים לעבריינות המינית ולהתנהגות המינית המוגברת.
בהסתמך על הספרות והעבודה הקלינית ובאמצעות תיאורי מקרים, תוצג חשיבה ראשונית לגבי טיפולוגיה אפשרית של ארבע קבוצות:
1. עבריינות מינית.
2. התנהגות מינית מוגברת.
3. עבריינות מינית המאופיינת בדפוסי התנהגות מינית מוגברת.
4. התנהגות מינית מוגברת המסלימה לעבריינות מינית.
עבריינות מינית
הגדרות
המושג "עבריינות מינית" מתייחס למגוון התנהגויות מיניות המנוגדות לחוק. עבריין מין הוא מי שהורשע בביצוע עבירה מינית, או ביצע פעולה העשויה להיחשב כעבירה מינית או כפעולה מינית מנצלת, מאיימת או אלימה נגד רצון הקורבן.
ההגדרות משתנות בין מדינות ובתקופות שונות. עבריינות מינית כוללת חלק מהפרפיליות המתבצעות בקורבן ללא הסכמה, כדוגמת מציצנות והפרעה פדופילית, בשונה מפרפיליות אחרות אשר אינן מקובלות חברתית אך אינן מהוות בהכרח עבירה על החוק.
הסברים תאורטיים לעבריינות מינית
עבריינות מינית היא תופעה הטרוגנית מבחינת אפיוני הפוגעים, הקורבנות, סוגי העבירות והמניעים לביצוען. משנות ה-70 התפתח מגוון רחב של תאוריות להסבר התופעה.
ניתן לחלק את התאוריות לשלוש קבוצות מרכזיות:
1. תאוריות המתמקדות במשתנה מרכזי.
2. תאוריות ומודלים מרובי משתנים.
3. מודלים תאוריים-תהליכיים.
בקבוצה המתמקדת במשתנה מרכזי ניתן למצוא תאוריות נוירו-ביולוגיות, המתמקדות בחריגות במבנה או בתפקוד המוח, בבעיות כרומוזומליות, הורמונליות וכדומה.
תאוריות קוגניטיביות בוחנות את האופן שבו המחשבה משפיעה על ההתנהגות, לרבות עיוותי חשיבה וכשלים בהבנת מחשבותיו ורגשותיו של האחר בתהליך הפגיעה.
תאוריות התקשרות מחברות בין טראומות וחוויות ילדות שליליות, התקשרות בעייתית והשלכות על ויסות כללי ורגשי, תפיסה עצמית, יחס לאחר ומיומנויות בין-אישיות, ובין קשיי התנהגות בעתיד ועבריינות מינית.
תאוריות התנהגותיות מתמקדות בקושי בוויסות עצמי ומניחות כי דפוסי עוררות מינית סוטים עלולים להתחזק כאשר ההתנהגות מלווה בחיזוק או בהפחתת מתח.
מודלים מרובי משתנים משלבים כמה מאפיינים מרכזיים ומציעים תמונה רחבה יותר של התופעה. ביניהם מודל התנאים המוקדמים של Finkelhor, מודלים אינטגרטיביים ומודל הנתיבים, המתייחס לקושי בוויסות רגשי, פיתוח תחומי עניין מיניים סוטים, חסכים חברתיים ואינטימיים, קוגניציה אנטי-חברתית ושילובים ביניהם.
המודלים התאוריים-תהליכיים מתמקדים בתיאור התהליך או "מעגל העבירה", בקשר שבין גורמים מקדימים, תכנון, ביצוע העבירה והתהליכים המתרחשים לאחריה.
התנהגות מינית מוגברת
במאות השנים האחרונות תיארו קלינאים עיסוק מיני מוגבר שאינו בהכרח סוטה או פוגעני, בקרב גברים ונשים, באמצעות מונחים שונים. בהמשך הופיעו מונחים כגון התנהגות מינית אימפולסיבית, דחף מיני מוגבר והפרעת תשוקה מינית היפראקטיבית.
לאורך השנים התפתחו שלוש גישות מרכזיות להסבר התופעה: התמכרות למין, התנהגות מינית כפייתית והיפרסקסואליות.
התמכרות למין
המושג התמכרות למין מדגיש את הדמיון בין הפנומנולוגיה של התמכרות לחומרים לבין התמכרות להתנהגות.
התמכרות למין מתוארת כתסמונת קלינית הכוללת מגוון פנטזיות, מחשבות והתנהגויות מיניות, עיסוק חוזר ונשנה בהן וקושי בשליטה, תוך המשך ההתנהגות למרות השלכות שליליות.
הגישה מדגישה את התלות הפסיכולוגית, התשוקה להתנהגות, המצוקה כאשר לא ניתן לקיימה, התפתחות סבילות ובחלק מהגישות גם תסמינים הדומים לתסמיני גמילה.
התנהגות מינית כפייתית
גישה זו מקשרת בין ההתנהגות המינית לבין מאפיינים אימפולסיביים וכפייתיים. ההתנהגות מאופיינת בקושי בשליטה בדחפים ובחזרתיות, ולעיתים משמשת כאמצעי להרגעה, וויסות או הקלה על מצוקה.
ב-ICD-11 הוגדרה הפרעת התנהגות מינית כפייתית (CSBD) כחלק מקבוצת ההפרעות בשליטה בדחפים.
ההפרעה מאופיינת בדפוס מתמשך של כישלון לשלוט בדחפים מיניים עזים וחוזרים, המובילים להתנהגות מינית חוזרת; המשך ההתנהגות למרות השלכות שליליות; ופגיעה משמעותית בתחומי החיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים, הלימודיים או התעסוקתיים.
היפרסקסואליות
היפרסקסואליות מתייחסת לרמות גבוהות של עוררות, דחפים והתנהגות מינית, המלווים בקושי בשליטה ובחזרתיות.
הוצעו קריטריונים שכללו השקעת זמן רבה במחשבות, דחפים והתנהגות מינית, שימוש במין בתגובה למצבים רגשיים או ללחץ, ניסיונות חוזרים ולא מוצלחים להפחית או לשלוט בהתנהגות, והמשך ההתנהגות למרות השלכות שליליות.
על אף הדמיון בין שלוש הגישות, קיימים הבדלים בדגשים: התנהגות מינית כפייתית מדגישה את ההיבט האימפולסיבי-כפייתי; התמכרות למין מתמקדת בתלות הפסיכולוגית ובהתפתחות דפוס התמכרותי; והיפרסקסואליות מדגישה רמות גבוהות של עוררות, קושי בשליטה וחזרתיות.
הסברים תאורטיים להתנהגות מינית מוגברת
ההסברים הקיימים כוללים תאוריות המתמקדות במשתנה מרכזי, תאוריות אינטגרטיביות ומודלים תאוריים-תהליכיים.
בין התאוריות ניתן למצוא הסברים נוירו-ביולוגיים המתמקדים בקשר שבין פגיעות ופתולוגיות מוחיות, שינויים נוירו-כימיים, הפרעות הורמונליות והשפעת תרופות וחומרים לבין פגיעה במנגנוני הוויסות, הבקרה והשליטה של ההתנהגות המינית.
הסברים התנהגותיים וקוגניטיביים מתמקדים באופן שבו נעשה שימוש בהתנהגות המינית לשם הקלה על תחושות כאב וסבל, ויסות מצב רוח, התמודדות עם קשיים בתפקוד מיני, שימוש בחומרים או קושי כללי בשליטה בדחפים.
תאוריות אחרות מתמקדות בדפוסי התקשרות בעייתיים ובחוויות קשות וטראומטיות בילדות כמקור אפשרי להתפתחות התנהגות מינית מוגברת. ההתנהגות המינית עשויה להפוך לאמצעי להתמודדות עם רגשות כאב או בושה, מקור להרגעה, לחיזוק עצמי או לקבלת התייחסות מאחרים.
גישות אינטגרטיביות מדגישות אינטראקציה בין משתנים ביולוגיים, פסיכולוגיים, בין-אישיים, חברתיים וסביבתיים.
מעגל ההתמכרות
מודלים תאוריים-תהליכיים מתמקדים במעגל ההתנהגות החזרתית. קארנס תיאר תהליך שבו אמונות וחוויות יסוד, יחד עם עיוותי חשיבה, מביאים לניתוק מהמציאות ולעיסוק אינטנסיבי במין.
העיסוק מתפתח לחיפוש אובססיבי, ריטואלים והתנהגות מינית כפייתית. לאחר ביצוע ההתנהגות מופיעות לעיתים תחושות של ייאוש, בושה או מצוקה, אשר בתורן מתחילות מחדש את המעגל.
כך נוצר תהליך חזרתי ההולך ומשתלט על האדם ודורש יותר ויותר אנרגיה לניהול ההתנהגות ולהתמודדות עם השלכותיה.
בין עבריינות מינית להתנהגות מינית מוגברת
לאור סקירת הספרות המתייחסת להגדרות ולהסברים של עבריינות מינית ושל התנהגות מינית מוגברת, עולות מספר שאלות:
האם קיים קשר בין שתי התופעות?
אם קיים קשר, מהו אופיו?
האם קיימים מצבים של עבריינות מינית המאופיינים בהתנהגות מינית מוגברת?
והאם קיימים מצבים שבהם התנהגות מינית מוגברת כוללת עבריינות מינית?
הדיון בעבריינות מינית בעלת מאפיינים של התנהגות מינית מוגברת החל להתפתח עם התרחבות הידע על פגיעות מיניות והתפתחות מודלים טיפוליים ייעודיים. בחלק מן המודלים נעשה שימוש גם במושגים ובגישות שמקורם בתחום ההתמכרות.
בספרות תוארו עברייני מין אשר התנהגותם כוללת עיסוק מיני רב, חזרתיות והיפרסקסואליות. מחקרים בתחום הערכת המסוכנות מצאו קשר בין עיסוק מיני מוגבר ובין עבריינות מינית ארוכת טווח ורצידיביזם.
עם זאת, קיימת חשיבות רבה לכך שהגדרת התנהגות עבריינית כ"התמכרות" לא תשמש גורם המצמצם את האחריות של הפוגע או מפחית מחומרת ההתנהגות ומהשלכותיה על הקורבן.
תואר גם מסלול הפוך, שבו התנהגות מינית מוגברת מתחילה בפעילויות שאינן בגדר עבירה, כגון אוננות ושימוש בפורנוגרפיה, ובהמשך עשויה להסלים להתנהגויות מיניות פוגעניות ואף לעבירות מין.
האפשרות להסלמה אינה מתקיימת אצל כל אדם עם התנהגות מינית מוגברת, אך היא מחייבת מודעות מקצועית וזיהוי של גורמי סיכון.
שכיחות הקשר בין שתי התופעות
המחקרים מצביעים על שונות גדולה בשכיחות התנהגות מינית מוגברת בקרב עברייני מין. הפערים בממצאים נובעים בין היתר מהבדלים בהגדרות, באוכלוסיות שנבדקו ובכלי ההערכה שבהם נעשה שימוש.
בחלק מהמחקרים נמצאו שיעורים משמעותיים של מאפייני התמכרות למין, היפרסקסואליות או התנהגות מינית כפייתית בקרב קבוצות של עברייני מין. במחקרים אחרים השיעורים היו נמוכים יותר.
ממצאים אלו מלמדים כי לא ניתן לראות בכל עבריין מין אדם עם התנהגות מינית מוגברת, ומנגד – אדם עם התנהגות מינית מוגברת אינו בהכרח עבריין מין.
עבריינות מינית והתנהגות מינית מוגברת – מודל טיפולוגי מבדיל ומחבר
בהתבסס על השוואת התאוריות להסברת התופעות, על הנתונים הקיימים ועל הניסיון הקליני, ניתן להציע טיפולוגיה הכוללת ארבע קבוצות:
קבוצה א' – עבריינות מינית מוגברת שאינה התנהגות מינית מוגברת.
עבריינות מינית שבה האדם מבצע עבירות מין, אך אינו מציג דפוס של עיסוק מיני כפייתי, התמכרותי או היפרסקסואלי.
קבוצה ב' – התנהגות מינית מוגברת ללא עבריינות מינית.
התנהגות מינית חזרתית, כפייתית או התמכרותית, אך ללא ביצוע עבירות מין.
קבוצה ג' – עבריינות מינית המאופיינת בדפוס של התנהגות מינית מוגברת.
במקרים אלו מתקיימים במקביל דפוסים עברייניים ודפוסים של חזרתיות, עיסוק מיני מוגבר וקושי בשליטה.
קבוצה ד' – התנהגות מינית מוגברת המסלימה לעבריינות מינית.
מצב שבו ההתנהגות המינית המוגברת מתחילה ללא עבירה, אך לאורך הזמן מתרחשת הסלמה עד לכדי ביצוע עבירות מין.
היבטים מרכזיים בבחינה הקלינית
בעת ההערכה חשוב לבחון את הרקע המשפחתי וההתפתחותי, גורמים הקשורים להתפתחות המוח ולתפקודו, משתנים פסיכולוגיים, דפוסי התקשרות, מערכות יחסים, מיומנויות חברתיות, היסטוריה של טראומה, קשיים בוויסות רגשי ומנגנוני התמודדות.
כמו כן יש לבחון עיוותי חשיבה, פנטזיות מיניות, דפוסי עוררות, קושי בשליטה בדחפים, שימוש במין לשם ויסות רגשי, המשך ההתנהגות למרות השלכות שליליות, ניסיונות להפחית או להפסיק את ההתנהגות וההשפעה על תחומי החיים השונים.
ההבחנה בין הקבוצות דורשת התייחסות גם למרכיב הכפייתי, למידת השליטה, לקיומה של סבילות או הסלמה, לשחרור עכבות ובעיקר לקיומה או היעדרה של כוונת פגיעה באחר.
דיון וסיכום
במאמר זה נעשה ניסיון להציג טיפולוגיה המקשרת, במקרים מסוימים, בין עבריינות מינית והתנהגות מינית מוגברת.
הטיפולוגיה כוללת התייחסות לשלוש גישות מרכזיות בתחום ההתנהגות המינית המוגברת: התמכרות למין, התנהגות מינית כפייתית והיפרסקסואליות, ומתבססת על הספרות הקיימת ועל תיאורי מקרים במסגרת העבודה הקלינית.
הטיפולוגיה המוצעת מבחינה בין ארבע קבוצות התנהגות: עבריינות מינית שאינה מאופיינת בהתנהגות מינית מוגברת; התנהגות מינית מוגברת שאינה כוללת ביצוע עבירות מין; עבריינות מינית המאופיינת בהתנהגות מינית מוגברת; והתנהגות מינית מוגברת המסלימה עד כדי ביצוע עבירות מין.
מרבית הספרות מצביעה על חוסר במחקר הקושר בין שתי התופעות, ומתייחסת אליהן בנפרד – הן מבחינת ההגדרה, חוקית לעומת קלינית, והן בהיבט הטיפולי-קליני.
מנגד קיימת בספרות גם תפיסה מכלילה של התנהגויות מיניות בעייתיות כקבוצה אחת או כרצף של התנהגויות המאופיינות בדפוסים מיניים כרוניים המייצרים חוויה שלילית.
הטיפולוגיה המוצעת במאמר מהווה גישת ביניים בין הגישה המפרידה לחלוטין בין שתי התופעות ובין הגישה המכלילה אותן לקבוצה אחת. היא רואה כל תופעה כייחודית ועומדת בפני עצמה, הדורשת מומחיות ספציפית, אך מכירה בכך שבחלק מהמקרים מתקיים קשר ביניהן.
לשתי התופעות קיימים מאפיינים תאורטיים משותפים, הכוללים שילוב של משתנים נוירו-ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים וסביבתיים.
בספרות מתוארת שכיחות גבוהה של חוויות שליליות וטראומות התפתחותיות, תהליכי התקשרות מורכבים והשפעתם על תפיסת העצמי והזולת, ועל הפיכת צרכים רגשיים ופסיכולוגיים לצרכים מיניים – תהליך של סקסואליזציה.
בנוסף מתואר שימוש בהתנהגות המינית לצורך הנאה וריגוש, הפחתת רגשות שליליים, ויסות עצמי וניתוק מהמציאות, וכן שימוש במנגנונים קוגניטיביים ומיניים לפני ההתנהגות, במהלכה ולאחריה.
השוני בין דפוס ההתנהגות המינית המוגברת לבין דפוס עבריינות המין מתמקד בעיקר בכפייתיות, בסבילות, בשחרור עכבות ומוסר, ובעיקר בכוונת הפגיעה באחר – מרכיב המהווה חלק בלתי נפרד מעבריינות מינית, לעומת שימוש באחר ללא ביצוע עבירה בהתנהגות מינית מוגברת.
הנתונים הקיימים מצביעים על קשר בין התופעות בחלק מן המקרים – הן מכיוון עבריינות מינית בעלת קווים של מיניות מוגברת והן מכיוון התנהגות מינית מוגברת הכוללת פגיעות מיניות – וזאת למרות מיעוט מחקר ופערים בהגדרות ובממצאים.
הטיפולוגיה מדגישה את החשיבות שבבחינת מאפייני עברייני המין ודפוסי העבירה גם מן ההיבט של התנהגות מינית מוגברת, שכן חוסר התייחסות למרכיבים אלו עלול לפגוע באפקטיביות הטיפולית.
במקביל קיימת חשיבות להתייחס לסיכון האפשרי להתפתחות מחשבות מיניות סוטות ולהקצנתן להתנהגויות עברייניות בקרב אנשים עם התנהגות מינית מוגברת.
גישה זו משפיעה על הפרקטיקה בשטח ומדגישה את הצורך בשיתוף פעולה בין מומחים ובחיבור בין מודלים טיפוליים מתחום העבריינות המינית לבין מודלים מתחום ההתנהגות המינית המוגברת.
בשל העובדה ששתי התופעות כוללות קבוצות הטרוגניות וריבוי משתנים, חשובה התייחסות ייחודית לכל אדם בתהליך הטיפולי, מעבר ליישום אוטומטי של מודלים טיפוליים מקובלים.
כמו כן, בשל הקשר האפשרי בין התופעות, עולה הצורך בהיכרות עם מושגים הקשורים להתנהגות מינית מוגברת כחלק מהכשרה בתחום העבריינות המינית, וכן בהגברת המודעות של מטפלים בהתנהגות מינית מוגברת לסיכון אפשרי לביצוע עבירות מין.
הטיפולוגיה המוצעת מתבססת על ניסיון קליני וחשיבה ראשונית, אך עדיין חסרים מחקר תומך והבחנה מבדלת ברורה יותר בין הקבוצות השונות ובין הגישות המרכיבות את המושג "התנהגות מינית מוגברת".
המחקר על הקשר בין שתי התופעות נמצא בראשיתו, ונדרש מחקר נוסף להבנה מעמיקה יותר של תופעת ההתנהגות המינית המוגברת ולבחינת הקשר התאורטי והיישומי בינה לבין עבריינות מינית, תוך פיתוח כלי הערכה אחידים יותר.
כל זאת במטרה לקדם את דרכי הטיפול והשיקום ולמנוע רצידיביזם.